רבקה ואריה קציר *

באנו, ראינו, נשארנו 

עלינו בקבוצה השניה, 23 משפחות בקיץ 1977 תשל״ז. גרנו לפני כן ברחובות ובבני ברק. עלינו לישוב עם 3 ילדים: ענת כיתה ד׳, בעז כיתה א׳ ויעל בגנון. כאן באלקנה נולדו יוסי ורחלי.

 

משפחה זה הכול 

5 ילדים, ב״ה נשואים, הרבה נכדים והרבה נינים. כן ירבו. ילדינו גרים בגולן, תפוח, מורשת, רבבה ואלקנה. משמחים אותנו ומביאים לנו הרבה נחת.

 

"חוק הדתיים השלובים" 

אחי (של רבקה) חיים גנז ז״ל ואשתו חני הגיעו לאלקנה מספר שנים אחרינו. בועז (הבן שלנו) ושרון קציר גרים בצפונית.

 

"העבודה היא חיינו" 

אנחנו פתחנו את אזור התעשיה באלקנה. המפעל הראשון באלקנה ביוזמה של אריה, היה מפעל למזגנים. אחרי תאונת עבודה קשה, נסענו לשיקגו ושם כיהן אריה כחזן ואני מורה. היום שנינו פנסיונרים.

 

סיפורים מהשנים הראשונות 

השנים הראשונות היו שנים טובות חברתית. רוב הזיכרונות הם סיפורי המים שנגמרו, החשמל שהפסיק והריונות סודיים. חיים טובים ומאושרים.

 

"המתנדבים בעם'"

אריה פעל עוד לפני שעלינו לישוב.  הוא קנה מקרר גדול, תיקן אותו וכך היה מקום להחזיק מוצרי חלב. בנוסף, הוא היה מגיע לשמירה בלילות, עוד לפני שעלינו לישוב. אריה ועוד מספר חברים, היו מזיזים את הגדרות כדי להגדיל את שטח הישוב. היו לנו שני רכבים: סוסיתא ופולקסוואגן-דאבל קבינה, שאתו היינו עוזרים לחברים להעביר חפצים גדולים לישוב.

 

אחד יחיד ומיוחד 

הכי מאפיין את אלקנה זה חיי  הקהילה.

 

שינוי לטובה 
הכל טוב.

 

הנה נאחל 

עלו והצליחו והמשיכו בדרך התורה, העבודה וגמילות חסדים.