אדרה ויחיאל (חילי) לוין *

 

באנו, ראינו, נשארנו

הגענו לאלקנה בשנת 1977 מ'גני צהלה', עם שני ילדים: עינת בת הארבע וציקי (צבי) בן החודשיים.

 

משפחה זה הכל

חילי ואני היינו חברים מגיל צעיר. חילי היה לפני גיל 16 ואני לפני גיל 14. הכרנו בטיול בבני עקיבא. נישאנו בחופשת השחרור של חילי מהצבא. הוא שירת כקצין בצנחנים. שנינו ילדי תל אביב. אני (אדרה) דור עשירי בארץ למשפחה ירושלמית. אמי שושנה ז״ל התאלמנה בגיל צעיר וגידלה לבד את אחותי הבכורה ואותי. היא הייתה מחנכת במשך שנים רבות והתמקצעה בלימוד הלשון העברית והתנ״ך. קיבלה את פרס יקירת החינוך הדתי. אבי צבי ז״ל נפטר צעיר, כשהייתי בת חמש וחצי, מטביעה בימה של תל אביב. משפחתו של חילי ברובה, נכחדה בשואה. אביו-משה ז״ל (שגידל אותי כאב מאז היתי בת 14) ברח מפולין כנער בן 13. הוא הצליח להגיע לארץ בדרך נס, בעזרת תנועת בית״ר. בתושייה שלא תאמן, הצליח לשרוד בארץ לבד, קיים את עצמו והקים משפחה. אמא של חילי - חנה ז״ל, הגיעה לארץ מאוקראינה בשנת 1921, היא עלתה עם אביה והייתה בת ארבע. חנה הייתה מחנכת ומנהלת בי״ס, הראשונה שהגתה את הרעיון של ״מועצת-תלמידים״ בבי״ס. קיבלה את פרס יקירת החינוך הדתי.

 

לחילי ולי יש תודה לאל ארבעה ילדים. שתי בנות ושני בנים ושבעה-עשר נכדים, שיהיו בריאים:

 

• עינת, נשואה למשה ליפסקר (בן אלקנה). עובדת סוציאלית. גרים בנחושה.
• ציקי (צבי), נשוי למירי (מרים). סמנכ״ל מכירות בחברת 'רב-בריח'. גרים באלקנה.
• עמית, נשוי לנועה (בת למשפחת נדב מאלקנה). עורך-דין. גרים באורנית.
• מעין, נשואה לבנימין שחור. רופאת ילדים. גרים באלקנה.

שלושה נכדים מתוך השבעה עשר (הבוגרים יותר כמובן) משרתים ביחידות קרביות, ונלחמים בימים אלו במלחמת חרבות ברזל. נכד נוסף אמור להתגייס בקרוב ליחידה מובחרת. 

 

"חוק הדתיים השלובים"

• שניים מילדינו ומשפחותיהם גרים באלקנה.
• שני זוגות מחותנים ביישוב: משפחת ליפסקר ומשפחת נדב.
• מנהלת מחלקת חינוך, פועה כהן, היא בת  דודה שנייה שלי (אדרה) ואני גאה בה מאוד. 

 

"העבודה היא חיינו"

חילי עבד ביהלומים ובטקסטיל. אני עבדתי, עד שפרשתי לגמלאות, בתור יועצת חינוכית במערכת החינוך. הדרכתי גננות לגיל הרך ויועצים חינוכיים. 

 

סיפורים מהשנים הראשונות

• אנחנו היינו בין 17 המשפחות הראשונות שעלו לאלקנה. רוב המשפחות לא הכירו זו את זו וכל משפחה עם הצבע והסגנון שלה. היה מעניין ומאתגר לחיות ביחד, בשיתופיות ובהרמוניה. הגענו למקום שומם עם נוף השומרון היפה. רק משטרת ״מסחה״ הייתה קיימת ומספר אשקוביות שהוצבו לצדה, באמצע שום מקום. הגברים הגיעו שבועיים קודם לכן כדי להכין את המקום לקראת בוא המשפחות. אחת לכמה ימים הייתה מגיעה מיכלית מים למלא את מיכלי המים שהוצבו על גג בניין המשטרה. לא פעם נשארנו ללא מים, או ללא חשמל כאשר הגנרטורים נדמו. חוויה עצומה הייתה לראות אשקובית מגיעה ומורדת לקרקע מהמנוף. היו נשמעות קריאות צהלה, והייתה התרגשות לדעת לאיזו משפחה מיועדת האשקובית. 
• הייתה תורנות לקניית מוצרי אוכל לכל 17 המשפחות. כל משפחה הייתה כותבת על טופס, שהיה תלוי ב״משטרה״, כמה מעדני חלב, לחם, ביצים וכיו״ב היא מעוניינת. היו מקרים שהיה צורך לכתת רגליים בכמה מרכולים.
• הייתה גם תורנות שמירה בלילות. חילי היה אחראי על חלוקת הנשק לתושבים והעביר שיעורי נשק לאנשי אלקנה. 

 

אחד יחיד ומיוחד

מה שמייחד את אלקנה בעינינו, זו ההתחדשות המתמדת בכל התחומים: חינוך ורווחה לכלל התושבים, וכן תנופת הבנייה. חשוב לזכור שלא לנוח על זרי הדפנה. יש להמשיך להשקיע בחינוך ובמתן מענה לכל הגילאים,  מהגיל הרך ועד גיל 50+. חשוב לציין שאלקנה צריכה לדאוג לצעירים, בין שהם בני אלקנה ובין שהם מבחוץ, כדי שהם יוכלו לבוא ולהשתקע בה. לדאוג שהיא תהיה מקום אטרקטיבי ובהישג ידם. 

 

הנה נאחל

אנחנו מאחלים שהיישוב אלקנה יהווה מופת ודוגמה להקמת עוד ישובים כאלו בעתיד. שאלקנה תהפוך לעיר ואם בישראל. שעשיית הטוב וגמילות החסדים שמאפיינים את אלקנה, ימשיכו להיות דרך חיים גם לדורות הבאים.